יפן

 "מקור השמש",  היא ממלכת איים בצפון האוקיינוס השקט, השייכת ליבשת אסיה. למרות היותה מדינה בינונית מבחינת שטחה, יפן היא המדינה השישית בעולם מבחינה תעשייתית, והמדינה השלישית מבחינת עוצמתה הכלכלית. יפן מכונה גם בשם: "ארץ השמש העולה" או "ארץ שמונת האיים הגדולים".

המשפחה הקיסרית

מעמדו של קיסר יפן אינו ברור. חוקת יפן מגדירה אותו כ"סמל של המדינה ושל אחדות העם", אם כי היה דיון רב האם הקיסר הוא ממש ראש המדינה או שהוא סמל פוליטי ותרבותי בלבד. הוא אחראי רק לחובות טקסיות ואין לו סמכות אמיתית, אפילו לא כוחות חירום. הריבונות, שפעם הייתה מגולמת בקיסר, נובעת כיום מהעם היפני על פי החוקה. אם כי מעמדו הרשמי אינו ברור לחלוטין, באירועים דיפלומטיים הקיסר בדרך כלל מתנהג כראש המדינה וכך גם מתייחסים אליו.

אקיהיטו הוא כיום הקיסר ה-125 של יפן. הוא עלה לכס הקיסרות לאחר מותו של אביו, הירוהיטו, ב-7 בינואר 1989 (ובכך התחיל את תקופת "הייסיי"), ונעשה לקיסר היפני באופן רשמי ב-12 בנובמבר 1990. בנו, הנסיך נהרוהיטו, נישא לאשה מהעם, הנסיכה מסקו אוודה, וגם להם יש בת, הנסיכה אייקו. ב-6 בספטמבר 2006 ילדה הנסיכה איקו יורש זכר (ראשון לאחר 40 שנה) ובכך נפתרה בעיית הירושה של הקיסרות. על פי חוק הירושה האימפריאלי מ-1947 רק זכרים זכאים לרשת את התואר: מכיוון שלא היה לאף אחד מבניו של הקיסר הירוהיטו צאצא זכר, יש שחשבו כי המשכיות הכס הקיסרי הייתה בסכנה, וזאת למרות שהיו מנגנונים חוקיים לפתור את הבעיה. ראייה זו וכן הגישה החדשה לזכויות נשים הביאו לקריאה לשינוי חוק הירושה, כך שיאפשר גם לנשים להיות קיסריות.

יפן וישראלים

כיום, בעקבות כמויות גדולות של ישראלים שטסו ליפן על מנת לעבוד ולחיות בה, קשה יותר להיכנס ליפן שוב, לאחר הפעם הראשונה. ביפן קיימות מספר קהילות יהודיות וכן שני בתי חב"ד. ביפן ישנם שני ארגונים בשם "בית שלום" ו"מאקויה" אשר רוחשים חיבה ליהודים ומאמינים בהיותם עם נבחר.

יהדות יפן

הקהילה היהודית ביפן קטנה יחסית, והיא מרוכזת בעיקר בערים הגדולות. בשנת 1845 פתחון היפנים את שערי ארצם בפני מהגרים מהמערב, ובין המהגרים ליפן היו גם יהודים. בני הקהילה הראשונים ביפן היו בעיקר מיהדות סין השכנה, ובעיקר משנגחאי והונג קונג. עד לסוף המאה ה-19 עברו ליפן עשרות יהודים, ובשנת 1870 כבר היו ביוקוהמה כ-50 משפחות יהודיות. קהילות גם נוצרו בקובה ובנגסאקי, שבה הוקם גם בית הכנסת היהודי הראשון בתחומי יפן. בנגסאקי הייתה הקהילה היהודית הגדולה מבין השלוש, ועד היום יש בשלוש הערים הללו שרידי בתי קברות יהודים ישנים.

בזמן מלחמת רוסיה-יפן נשבה יוסף טרומפלדור, שלחם לצידה של רוסיה, בשבי היפני אך הורשה לו להקים חוג ציוני בקרב היהודים שהיו איתו בהיותו בשבי. היפנים אף נעזרו ביהודי אחד בזמן המלחמה, יעקב שיף, אשר נתן הלוואה כספית גדולה ליפן לבניית צי אוניות מודרני, לאחר שמדינות אמריקה ואירופה סירבו לבקשת ההלוואה מחשש כי יפן לא תוכל לעמוד במתן ההחזר. בתום המלחמה קיבל יעקב שיף את עיטור "השמש העולה" מידי הקיסר מייג'י.

בשנת 1931 נכבשה מנצ'וריה בידי יפן, וכ-13,000 מיהודי חרבין שישבו בה נכללו תחת השלטון היפני, אך לא נפגעה האוטונומיה הדתית שהייתה שמורה לבני הקהילה.

בזמן מלחמת העולם השנייה נמלטו לסין ויפן פליטים רבים שנמלטו מאירופה דרך רוסיה. בין חסידי אומות העולם היה השגריר היפני בליטא, צ'יאונה סוגיהארה שהציל חלק מיהודי ליטא בכך שנתן להם אשרות יציאה מליטא לפני שפגעו בהם הליטאים והגרמנים.

במיוחד ראוי לציון, הפרופסור סטזוסו קוצוגי שבשל אהדתו ליהדות עזר רבות לפליטים, פעל להאריך את שהותם הזמנית ביפן ודאג להם למזון, בפעילותו זו הסתכן בנפשו ואף נכלא ועונה. כמה שנים לאחר המלחמה התגייר, עלה לארץ, ונקרא אברהם סטזוסו קוצוגי.

עם פרוץ המלחמה בין יפן לארצות הברית עזבו רוב יהודי המדינה אותה ועברו לארצות הברית או לסין. כיום יש ביפן כ-1000 יהודים.

גאוגרפיה

יפן היא הארץ בעלת צפיפות האוכלוסין ה-18 בעולם. אולם, כ-73% מהמדינה היא הררית ואינה ראויה לחקלאות, לתעשייה או למגורים בשל תלילות המורדות, האקלים והחשש ממפולות אדמה בשל רעידות אדמה וגשם חזק. לפיכך, ישנה צפיפות אוכלוסין גבוהה מאוד באזורים הראויים למגורים, בעיקר באזורי החוף.

יפן נמצאת באזור הוולקני שב"טבעת האש" שסביב האוקיינוס השקט, במפגש בין פלטת הפיליפינים, הפסיפית, האירואסייתית והצפון אמריקאית. ישנן רעידות אדמה תכופות ברמות נמוכות וכן פעילות וולקנית מפעם לפעם. רעידות אדמה הרסניות, שלעתים קרובות מביאות אחריהן צונאמי, קורות כמה פעמים במאה. הרעידות הגדולות האחרונות היו צ'ואטסו ב2004 והאנשין ב1995. ישנם מעיינות חמים רבים שפותחו כאתרי נופש.

אקלים

יפן היא באזור אקלים ממוזג, עם בערך ארבע עונות (יש שאומרים כי העונה הגשומה צריכה להחשב כעונה חמישית), אך בגלל אורכה מצפון לדרום, ישנם הבדלים גדולים בין האזורים: הצפון הרחוק קר מאוד בחורף, ואילו הדרום הרחוק הוא תת-טרופי. האקלים מושפע גם על ידי רוחות עונתיות שמגיעות מהיבשת לאוקיינוס בחורפים ולהפך בקיץ. מימי זרם הקורושיו מחממים את צד האוקיינוס של יפן, ומחיים את שוניות האלמוגים שלה, השוניות הצפוניות ביותר בעולם. בשל זיהום, רוב השוניות האלה גוססות כיום. בסוף יוני ותחילת יולי יש עונת מונסון (חוץ מבהוייקדו), כאשר חזית גשם עונתית נמצאת מעל יפן. בסוף הקיץ ותחילת הסתיו, טייפונים מתפתחים מהאזורים הטרופיים שליד קו המשווה ומתקדמים מדרום מערב לצפון מזרח, ומביאים איתם גשם כבד.

הטופוגרפיה של יפן מחלקת אותה לשישה אזורי אקלים עיקריים: הוקאידו: להוקאידו יש אקלים ממוזג, עם חורף ארוך וקר וקיץ קריר. המשקעים אינם רבים, אך ישנו בדרך כלל שלג עמוק בחורף.

ים יפן: הרוח הצפון מערבית בחורף מביא לשלג כבד. בקיץ, האזור קריר יותר מאשר האזור הפסיפי, אך לפעמים יש שם טמפרטורות גבוהות ביותר בשל תופעת רוח הפוהן.

הרמות הגבוהות: הבדלים גדולים בין היום והלילה ובין הקיץ לחורף. משקעים קלים.

הים הפנימי: ההרים של אזור צ'וגוקו ושיקוקו עוצרים את הרוחות, ומביאים לאקלים נוח בכל השנה.

האוקיינוס השקט: חורף רק עם מעט שלג וקיץ חם ולח, בשל הרוח הדרום מזרחית העונתית.

ננסיי-שוטו (איי ריוקיו): או האיים הדרום מערביים: אקלים תת-טרופי עם חורף חמים וקיץ חם. משקעים כבדים ביותר, במיוחד בתקופה הגשומה. טייפונים רבים; ב2004 הגיע מספר שיא של 10 טייפונים לאיים המרכזיים.

אזורים אקולוגיים

ביפן ישנם תשעה אזורים אקולוגיים מיוערים, שמשקפים את האקלים והגאוגרפיה של האיים. מיערות טרופיים ותת-טרופיים באיי ריוקיו ובונין, ליערות מעורבים וממוזגים באיים הראשיים, ליערות מחטניים ממוזגים באזורים הקרים של האיים הצפוניים.

תרבות

בתקופה הפרה-מודרנית, יפן פיתחה תרבות מיוחדת לה, באמנות; (איקבנה, אוריגמי - אמנות קיפול נייר, אוקיו-אה, סאקורה - פריחת עץ הדובדבן הלוקחת חלק חשוב בתרבות ובעיקר באמנות היפנית); באומנויות (בובות, יצירות לקה וקדרות), אמנויות הבמה (בונרקו, ריקוד מסורתי, קבוקי, נו, רקוגו), ומסורות אחרות (משחקים, אונסן, סנטו, טקס התה היפני, אדריכלות יפנית, גנים יפניים, חרבות, קאטאנה וטיפוח עצים ננסיים מיוחדים המכונים בונסאי)), והמטבח היפני המסורתי שפירות ים ודגים לוקחים בו חלק חשוב, וזאת בעקבות כך שהדיג נפוץ מאוד ביפן. בין המאכלים היפנים המסורתיים שנעשו נפוצים ברחבי העולם ניתן למנות את הסושי.

הגיישה היא מארחת-בדרנית יפנית מסורתית. תפקיד זה היה נפוץ בעיקר בתקופות קדומות יותר ביפן, אז ילדות התחנכו לתפקיד כבר מגיל צעיר, אך הוא נפוץ גם היום. הקימונו, שאותו לובשת הגיישה, הוא בגד מסורתי יפני בעל שרוולים רחבים המהווה ברחבי העולם סמל ליפן. את הקימונו לובשות בעיקר נשים, אך גם גברים.

מאמצע המאה ה-19 והלאה, ההשפעות האירופאיות היו החזקות ביותר, כשההשפעה האמריקאית עולה מאוד לאחר מלחמת העולם השנייה. השפעות אלו ניכרות בתרבות היפנית של היום, שמשלבת בין האירופאי, האסייתי והאמריקאי, באופנה, בקולנוע, בספרות, בטלוויזיה, במשחקי הווידאו, ובמוזיקה. כיום, יפן היא יצואנית תרבות חשובה, שזכתה לפופולריות רבה סביב העולם, במיוחד בארצות מזרח-אסיאתיות אחרות. תרומות יפניות הניכרות באופן מיוחד לתרבות העולם הם ה"אנימה" וה"מאנגה" (סוג של קומיקס) והבּוּטוֹ, צורת מחול אוונגרדית שהתפשטה מיפן לאירופה, ארצות הברית ואוסטרליה. תרבות יפנית מסורתית ומודרנית זכתה למעריצים רבים באירופה ובאמריקות.

אמנויות לחימה

חלק בלתי נפרד מהתרבות היפנית היה במשך מאות שנים סוגים שונים של אמנויות לחימה שחלקן הגדול פותח בה. מענפי הספורט הנפוצים ביפן, שנעשה לסמלה גם בעולם כולו, הוא הסומו; סוג התאבקות במשקל כבד, שאף היווה בעבר חלק מדת השינטו. בין אמנויות הלחימה המסורתיות שפותחו ביפן, ניתן למנות את הנינג'יצו והג'יו ג'יטסו, שחלקים מהן נפוצו עם הזמן גם לשאר העולם. לאחר מלחמת העולם השנייה אומניות לחימה מודרניות-ספורטיביות צברו פופולריות, בניהן ניתן למנות את הג'ודו, הקנדו והקראטה לסוגיו - שוטוקאן, קיוקושינקאי, שורין ריו, גוג'ו ריו ועוד.