היא בירת הרפובליקה הצ'כית והעיר הגדולה ביותר בה. פראג מהווה את המרכז הכלכלי, התרבותי והתעשייתי של צ'כיה. היא ממוקמת על הנהר ולטאבה, ומאכלסת כ־1.2 מיליון תושבים. בין כינויה של פראג ניתן למנות את: "העיר בעלת מאות הצריחים המחודדים", "העיר הזהובה", "פאריז של שנות העשרים בתשעים", "אם כל הערים" ו-"הלב של אירופה".

היהודים בפראג

עוד מראשיתה התיישבו בפראג יהודים רבים והייתה בה קהילה משגשגת. כמו בשאר אירופה גם יהודי פראג סבלו מהגבלות רבות ומפוגרומים והיו תלויים בגחמותיו של השליט התורן. כבר בימי הביניים נבנה רובע מיוחד עבור היהודים עם חומות ושערים בו הם חיו כבמעין גטו.

בין השנים 1597 עד 1609 חי בעיר המהר"ל (יהודה ליווא בן בצלאל) ושירת כרב הראשי של פראג. הוא מגדולי חכמי ישראל בדורות האחרונים, וספרי המחשבה שלו (בידינו 18 כרכים, אך היו עוד כמה שאבדו) הם מהחשובים שבספרות המחשבה בתולדות הספר העברי. הוא קבור בבית הקברות היהודי העתיק של פראג. במאה ה-19 נקשרה בשמו אגדת הגולם מפראג. במשך הדורות רבנים גדולים רבים חיו בה ואף כיהנו בה כרבנים. מהיותר מפורסמים בהם: הרב אביגדור קרא; הרב יחזקאל סג"ל לנדא, פוסק הדור ומחבר שו"ת "נודע ביהודה".

תחילת המאה ה-17 נחשבת לתור הזהב עבור יהודי פראג. הקהילה היהודית של פראג מנתה אז 15,000 איש (כ-30% מהאוכלוסייה) והייתה מבין הגדולות בזמנה באירופה. ב-1745 גורשו היהודים מפראג על ידי מריה תרזה מאוסטריה באשמת שווא של שיתוף פעולה עם הצבא הפרוסי. ב-1748 הרשתה המלכה ליהודים לחזור לעיר.

ב-1848 נפתחו שערי הגטו והרובע היהודי נקרא יוזפוב ב-1850 על שם הקיסר יוזפוב השני שהיה טוב כלפי היהודים. הרובע היהודי הישן נהרס ברובו ב"ניקיון הגטו"   שנערך במאה ה-19 והמאה ה-20.

בעיר חי וכתב הסופר היהודי פרנץ קפקא.

מרבית תושביה היהודים של העיר, שמנו 50,000 איש, נספו בשואה. רוב היהודים שנותרו בפראג אחרי המלחמה היגרו ממנה וזאת עקב הכיבוש הסובייטי ב-1945 עם השלטון הטוטליטרי המדכא והקמת מדינת ישראל ב-1948. בתחילת שנות ה-90 מנתה הקהילה היהודית של פראג רק 800 איש. ב-2006 נרשמו בקהילה היהודית כ-1600 איש.