ברזיל

הרפובליקה הפדרלית של ברזיל המדינה הגדולה ביותר בשטחה ובאוכלוסייתה בדרום אמריקה, והחמישית בשטחה ובאוכלוסייתה בתבל.

ברזיל חולשת על שטח גדול, בין מרכז היבשת לבין האוקיינוס האטלנטי; זו המדינה המזרחית ביותר באמריקה הדרומית, והיא גובלת עם עשר מדינות: בדרום עם אורוגוואי וארגנטינה, בדרום מערב עם פרגוואי ובוליביה, במערב עם פרו וקולומביה, ובצפון עם ונצואלה, גיאנה, סורינאם וגיאנה הצרפתית. למעשה, גובלת ברזיל עם כל מדינות דרום אמריקה, מלבד אקוואדור וצ'ילה.

ברזיל בורכה באדמות חקלאות פוריות יחד עם יערות גשם עצומים, המוכר שמביניהם הוא יער האמזונאס. ניצול מאגרי אוצרות הטבע שבברזיל, יחד עם עמל רב ועבודה קשה, הפכו את ברזיל למעצמה כלכלית מובילה בדרום אמריקה ולמנהיגה אזורית.

מקור השם 'ברזיל' הוא עץ הברזיל (pau-brasil) אשר גדל במדינה, והוערך על-ידי ראשוני המתיישבים האירופאים כאחד ממשאבי הטבע החשובים ביותר בה. פירוש שמו של העץ עצמו הוא "אדום כגחלת", על שום גון גזעו. במקור, הייתה ברזיל קולוניה פורטוגלית (ראו האימפריה הפורטוגלית), ועל כן השפה הרשמית בה היא פורטוגזית, בשונה מרוב ארצות אמריקה הלטינית שבהן השפה העיקרית היא ספרדית.

גאוגרפיה

  גאוגרפיה של ברזיל

שטחה של ברזיל - 8,514,215 קמ"ר - מהווה חלק משמעותי מיבשת דרום אמריקה. 8,456,510 קמ"ר ממנו הם שטחי יבשה ו-55,455 קמ"ר שטחי מים. השיא הרם ביותר בברזיל הינו פיקו דה נבלינה שגובהו 2,994 מטרים, והנקודה הנמוכה ביותר היא חוף המדינה לאורך האוקיינוס האטלנטי.

ברזיל גובלת (מדרום לצפון) באורוגואי, ארגנטינה, פרגוואי, בוליביה, פרו, ונצואלה, קולומביה, גיאנה, סורינם וגיאנה הצרפתית.

אקלים המדינה הינו אקלים טרופי ברובו, אף שישנם אזורים בעלי אקלים ממוזג בדרום המדינה. נהר האמזונס זורם בצפון המדינה ויער הגשם הגדל באגן ההיקוות של הנהר - יער האמזונאס - הינו הגדול בעולם, ומהווה מחצית משטחי יערות הגשם בעולם.

פני השטח

ברזיל משתרעת על פני מרבית שטחה הצפון-מזרחי של יבשת דרום אמריקה. ברזיל היא המדינה החמישית בגודלה בעולם (אחרי רוסיה, קנדה, סין וארצות הברית). אורכה של ברזיל 4,395 ק"מ ("20 '5°16 צפון ועד "30 '33°44 דרום) ורוחבה 4,319 ק"מ ("34 '34°47 מערב ועד "32 '73°59 מערב). בשל גודלה מחולקת ברזיל לארבעה אזורי זמן.

מבחינת פני השטח, מחולקת ברזיל לשלושה אזורים עיקריים: רמת ברזיל במרכז הארץ ובמזרחה, רמת גיאנה שבצפון, ושפלת האמזונאס העצומה, התופסת כ-2 חמישיות מן שטחה של ברזיל כולה ומשתרעת על כל רוחבה של ברזיל הצפונית, בין שתי הרמות. , שבה בין השאר יער האמזונאס ונהר האמזונאס.

הרי הסיירה דל סול פרושים לאורך חוף האוקיינוס האטלנטי בצפונה של המדינה, והרי הסיירה דו אספינחקו נמצאים בדרומה של המדינה. ההרים הגבוהים במדינה נמצאים ברכסי הטומוקומאקה, הפאקאריימה והאימרי בצפון ברזיל לאורך גבולותיה עם גיאנה, גיאנה הצרפתית וונצואלה (גובהם עולה על 1,200 והם מהווים 0.5% משטח המדינה). 41% משטח המדינה נמוך מ-200 מטרים. מרכזה של ברזיל הינה רמה מרכזית (Planalto Central) שגובהה הממוצע כ-1,000 מטרים. מישור החוף של ברזיל הינו נרחב ומכוסה בעיקרו ביערות טרופיים, דיונות חול ויערות מנגרוב.

בברזיל שמונה נהרות הזורמים ממערב למזרח (או דרום מזרח) בואכה האוקיינוס האטלנטי. הגדולים בנהרות אלה הם נהר האמזונס והנהרות טוקנטינס- אראגוויאה. אגני נהרות אלה מכסים מחצית משטחה של ברזיל. אגן נהר האמזונס מכיל 1/5 מכמות המים המתוקים על פני כדור הארץ. 3,615 ק"מ מנהר האמזונס מצויים בשטחה של ברזיל ולאורך תוואי ארוך זה יורד גובה פני המים בכ-100 מטרים בלבד. אל נהר האמזונס זורמים הנהרות ג'אוארי, ג'ורואה, פורוס, מדיירה, טאפאחוס, קסינגו וטוקנטינס בחלקו הדרומי, והנהרות ברנאקו, ג'פורה, ג'ארי ונגרו בחלקו הצפוני.

הרי האנדים הינם הרים "צעירים" יחסית, בניגוד לתצורות הגאולוגיות העתיקות ביותר המצויות בברזיל. 36% משטח המדינה (בעיקר מרכזה) נוצרו בעידן הפרקמבריום. שטחי המדינה שאינם חלק מרכסי ההרים הם סלעי משקע.

את שטחה של ברזיל מקובל לחלק לחמישה אזורים-גאוגרפיים עיקריים:

• צפוני (Norte) - אזור זה, ששטחו 3,869,638 קילומטרים מרובעים, חופף במידה רבה את אגן האמזונס; כמשתמע מכך, בו מרוכזים מגוון גדול מאוד של צמחים ובעלי חיים, ורוב שטחו מכוסה ביער גשם טרופי. בצמחים ובגידולי האזור משתמשים לתעשיית הרפואה, וכן להכנת קינמון וגומי; כמו כן, באזור זה מתבצעת כריתה רבה מאוד של עצים.

• הצפון מזרחי (Nordeste) - באזור זה, ששטחו 1,561,178 קילומטרים מרובעים, שורר אקלים יבש ובצורות הן דבר שבשגרה. מרבית האוכלוסייה מתגוררת במישור החוף, שבו מגדלים מטעי קנה סוכר, וכן בערים הגדולות.

• הדרום מזרחי (Sudeste) - באזור זה, ששטחו 927,286 קילומטרים מרובעים, מתגוררת רוב אוכלוסיית ברזיל ובו הערים הגדולות סאו פאולו וריו דה ז'ניירו וכן מעלי תעשייה רבים. בעבר, היה מכוסה אזור זה יער אטלנטי, אולם כיום רק כ-10% מהשטח נשארו מיוערים.

• הדרומי (Sul) - באזור זה, ששטחו 577,214 קילומטרים מרובעים, מתגוררים מרבית התושבים באזור החוף. בעבר היו גדלים באזור עצי אורן, אולם רבים מהם נכרתו. כיום, מכוסה מרבית האיזו בחוות חקלאיות קטנות.

• המרכזי מערבי (Centro-Oeste) - אזור זה, ששטחו 1,612,077 קילומטרים מרובעים, מכוסה כיום בסוואנה של שיחים ועשבים נמוכים. בצפון האזור מצויים יערות גשם, ובמערב - ביצות הפנטנל.

אקלים

האקלים בברזיל הינו מגוון ביותר, על אף היות יותר מ-90% משטחי המדינה באזור אקלים טרופי. צפון המדינה ומרכזה, הקרובים לקו המשווה, הם אזורים המכוסים ג'ונגלים טרופיים. האזורים הדרומיים, המצויים מדרום לחוג הגדי (קו רוחב '23°27 דרום) הינם בעלי אקלים ממוזג.

בברזיל חמישה אזורי אקלים מרכזיים: אקלים משווני, אקלים טרופי, אזורים צחיחים למחצה, אזורי רמה טרופית ואזורי אקלים סובטרופי.

הטמפרטורות באזורים המשווניים גבוהות ומגיעות לממוצע של מעל 25°C (אולם לא עוברות את ה-40°C). באזור המשווני אין שינויי אקלים במהלך השנה.

בקצה הדרומי של המדינה, בחודשי החורף (יוני - אוגוסט) יורדות הטמפרטורות ולעתים יורד שלג. האקלים באזור חוג הגדי, בערים סאו פאולו, בלו הוריזונטי וברזיליה הוא ממוזג והטמפרטורות נעות בין 15°C ו- 30°C בממוצע, וזאת בעיקר בשל מיקומן של הערים בלו הוריזונטה וברזיליה על רמה שגובהה כ-1,000 מטרים.

ערי החוף ובהן ריו דה ז'ניירו, רסיפה וסלבדור נהנות מאקלים חם עם טמפרטורות ממוצעות בין 23°C ו - 27°C. רוחות הסחר הפוקדות את הערים הינן חזקות ביותר. האקלים בערים פורטו אלגרה וקוריטיבה הוא סובטרופי, ובחורפים ייתכנו קרות.

כמות המשקעים בברזיל משתנה בין האזורים ונעה בין 1,000 ל- 1,500 מילימטרים גשם, אשר רובם יורדים בחודשי הקיץ (דצמבר - אפריל). באזור המשווני הלח מגיעות כמויות המשקעים ל-2,000 מילימטרים של גשם בשנה באזורי החוף ול-3,000 מילימטרים גשם בשנה בקירבת העיר בלם.

תרבות

 תרבות ברזילאית

ברזיל היא מדינה רב תרבותית, ואוכלוסייתה ממוצאים שונים. ככזו, תרבותה מגוונת עד מאוד, וניכרות בה השפעות מאזורים ומדינות רבות. המשפיעות העיקריות הן התרבות האינדיאנית המקורית של השבטים הילידים בברזיל, תרבות קהילות העבדים האפריקניים ותרבות אירופאית, בעיקר מפורטוגל. פרט לאלו, קיימות השפעות קלות מארצות הגירה נוספות כמו איטליה, גרמניה, ספרד, יפן וארצות ערב.

מוזיקה ומחול

המוזיקה והמחול בברזיל הם תולדה של ערוב סגנונות מרחבי העולם, אשר הובאו על ידי מהגרים מארץ מוצאם והתמזגו במרכיבי המוזיקה והריקוד של הילידים המקומיים. במיוחד ניכרות השפעות אירופאיות שהובאו בתקופה הקולוניאליסטית על ידי הכובשים הפורטוגזים, והשפעות מקצבים אפריקניים מתקופת העבדות. התוצאה היא פיוז'ן יוצא דופן בין עידון אירופאי, עצבות המלודיות הפורטוגזיות והאינדיאניות עם חספוס פראי של הקצב האפריקני. אל כל אלה הצטרפה במאה ה-20 השפעת הג'אז האמריקני שהוסיפה את הפן ההרמוני המורכב.

ריקוד הסמבה, על המוזיקה המתלווה אליו, הוא ללא ספק אחד מהסגנונות המזוהים ביותר עם ברזיל בעולם כולו, כמו גם נגזרתו, הבוסה נובה - מעין סמבה מרוככת ומעודנת - שהצמיחה להיטים רבים, הבולט ביניהם הוא הנערה מאיפנימה שזכה לאינספור ביצועים. מעבר להיותן מזוהות עם ברזיל, ניכרת השפעתן של הסמבה והבוסה נובה על התפתחות המוזיקה הכלל עולמית.

פרט לסמבה התפתחו סוגי מחול נוספים בברזיל, רובם קצביים וחושניים, כמו למשל הפוהו - ריקוד עממי הפופולרי במיוחד במחוזות הצפוניים, מיועד בעיקר לריקוד בזוגות, ומלווה בנגינת אקורדיון ותוף בס.

קיים גם רוק מקומי בברזיל, המשלב את מרכיבי הרוק המוכרים עם אלמנטים מהפולקלור הברזילאי, כמו בסגנון הטרופיקליה שפרח בברזיל בשלהי שנות ה-60, אשר מעבר להיותו גרסה מקומית למהפכת הרוק העולמית, נתן ביטוי למחאה חברתית ופוליטית נגד השלטון הדיקטטורי דאז.

האקלים הפוליטי בו שגשגה הטרופיקליה חדל להתקיים, והמוזיקה הפופולרית הברזילאית (MBP) היא כעת שילוב סוגים שונים של מוזיקת אמצע הדרך, אם כי עדיין בשילוב מרכיבים פולקלוריסטיים.

ראוי לציון גם פסטיבל רוק בריו - פסטיבל בינלאומי של מוזיקת רוק, המתקיים מדי כמה שנים בריו דה ז'ניירו (ובליסבון שבפורטוגל). עד כה התקיים הפסטיבל שלש פעמים בריו דה ז'ניירו, בשנים 1985, 1991 ו-2001.

בין הזמרים והמלחינים הבריזלאים המוכרים והמשפיעים ביותר ניתן למנות את הייטור וילה לובוס (מלחין בסגנון קלאסי), קייטנו ולוזו, ז'ילברטו ז'יל (המכהן כשר התרבות), אסטרוד ז'ילברטו, וכן את אנטוניו קרלוס ז'ובים וז'ואו ז'ילברטו, אבות הבוסה נובה.

הקרנבל הססגוני המתקיים מדי שנה ברחבי ברזיל ומושך אליו רבבות תיירים מרחבי העולם, מהווה תצוגה מרהיבה של מגוון המחול והמוזיקה העממיים המקומיים בתהלוכות רחוב מרהיבות של בתי הספר לסמבה, הכוללות ריקודי סמבה וסגנונות ריקוד מקומיים אחרים, תלבושות ססגוניות וחושפניות ומוזיקה קצבית.